כנראה שאתם מדחיקים.
מה זה הדחקה? הדחקה זה מנגנון של דחיסת דברים שאיננו מעוניינים או מסוגלים להתמודד איתם ביומיום הרגל לתוך תת המודע.
כאשר תכנים מאוכסנים בתוך תת המודע שלנו הם מתחילים לנהל אותנו. בלי לדעת מדוע ולמה וללא בחירה. לדוגמא אם בתור ילד הייתה לי מטפלת ג'ינג'ית עם משקפיים שחורות שהתעללה בי. כיום בבגרותי כאשר אתקל בבחורה ג'ינג'ית עם משקפיים שחורות. ישר ארגיש חוסר סימפטיה כלפיה וארצה להתרחק ממנה.
הדחקה יכולה להתבצע ללא בחירה, כאשר תת המודע יקלוט שאין לי את כוחות הנפש להתמודד עם המאורע הטראומטי שחוויתי. והדחקה יכולה להתבצע אף כבחירה שלי. לדג' אם אני טיפוס חולמני ובמשפחה שנולדתי אליה כולם מעשיים, יעילים ותכליתיים אני יכול לבחור להדחיק את התכונה החולמנית שלי על מנת לקבל משוב חיובי מהסביבה שאני חי בה. לאחר ההדחקה זה כלל לא משנה אם הייתה לי בחירה או לא. התכנים הופכים להיות מאוכסנים בתוך תת המודע שלי ומפסיקים להיות נגישים לי.
ההדחקות המשמעותיות ביותר שאנחנו מבצעים זה כאשר אנחנו גדלים במשפחה שאיננו מרגישים בה אהובים באופן תמידי ואף באופן נקודתי. (לדג' במקרה וההורים שלי טסו לחו"ל לחודש)
כאשר בתור ילד אני חווה שלא אוהבים אותי, אני מתחיל לדאוג שאם לא אוהבים אותי יכולים לזרוק אותי, מבחינתי אין שום דבר שמבטיח את נאמנות הוריי כלפי חוץ מאהבה. וכאשר אני פוחד שיזרקו אותי אני מתחיל לפחד על הקיום שלי. מבחינתי כילד אם לא אוהבים אותי יכולים לזרוק אותי ואם זורקים אותי אני יכול למות.
על מנת שלא למות, אני מתחיל בניסיון לשנות את הסביבה שלי ואם גם זה לא הולך אני מתחיל לשנות את עצמי. אני מבצע המרה. את הרצון הבסיסי שיאהבו אותי ושיקבלו אותי כמו שאני אני מדחיק לתוך תת המודע, על מנת שלא יפריע להישרדות שלי. ובמקום זאת, אני פועל להבטיח את מקומי בחברה דרך זה שאני מגביה את עצמי. הופך לכזה שצריכים אותו. אני נותן, מייעץ, מצחיק את הסביבה או כל תדמית אחרת שאותה אני בוחר על מנת להרגיש בעל ערך. כזה שצריכים אותו.
הבעייה היא, שהצרכים שלי בתור ילד לא התמלאו. וצרכים רגשיים לא מלאים מעכבים את ההתפתחות הרגשית שלי. ברגשות שלי אני ילד קטן עם צרכים של ילד קטן. אך אני לא מסוגל לחשוף זאת כיוון שאני בשליטה. אני מעל. צריכים אותי. כך שאני כל הזמן שומר על ההדחקה הזאת ואף מעצים אותה.
אז מה הבעיה בעצם בהדחקה? למה לא להמשיך לחיות כך?
ההדחקה מתבצעת לתוך תת המודע. ככל שתת המודע שלנו מלא יותר. כך פחות יש לנו יכולת לחוות את החיים. אנחנו מסוגלים להתהלך בחיים, לפעול בחיים, לעשות דברים אך לא לחוות את החיים. עם תת מודע מלא אנחנו חיים בתחושה שאנחנו רק מתבוננים על החיים. החיים עוברים לידינו אך לא ממש חודרים אלינו.
אין לנו את היכולת לשמוח באמת. אנחנו הופכים להיות מסוג האנשים שמסתכלים לאחור וקולטים שהחיים עברו אבל לא ממש נכחנו בהם. לא ממש חיינו בהם.
אז מה עושים? איך משחררים את ההדחקות שלנו ומתחילים לחיות באמת?
בשביל לשחרר את ההדחקות שלנו, אנחנו חייבים להתחיל לרוקן את תת המודע שלנו. תת המודע שלנו מתרוקן באמצעות דיבור רגשי על סודות ופחדים.
נסו זאת. מצאו מישהו קרוב לדבר איתו והתחילו לשתף אותו בפחדים ובסודות הכי כמוסים שלכם. חשפו את החולשות ואת נקודות התורפה שלכם.
התמידו בכך ולא תכירו את עצמכם ואת החיים שלכם.
בהצלחה.
חני בורנשטיין מומחית להתפתחות אישית
יוצרת התוכנית – האומץ לחיות
חני בורנשטיין מומחית להגשמה עצמית ? יוצרת התוכנית האומץ לחיות http://www.liveyourlife.co.il
